יישור שיניים

כשאנשים חושבים על יישור שיניים, הדבר הראשון שעולה בדרך כלל הוא החיוך - שיניים ישרות, מסודרות, כאלה שנוח להציג בתמונה. וזה אמיתי: חיוך ישר משפיע על הביטחון העצמי, על הרושם הראשוני, ועל האופן שבו אנשים מרגישים בחברה. אבל מאחורי הסיבות האסתטיות יש מטרה רפואית לא פחות חשובה.

שיניים עקומות, צפופות או מרווחות מקשות על ניקוי יעיל - מברשת שיניים וחוט דנטלי פשוט לא מגיעים לכל פינה. התוצאה היא הצטברות פלאק, סיכון גבוה יותר לעששת ולמחלות חניכיים, ולעיתים גם ריח רע מהפה שאינו נפתר בצחצוח רגיל. בנוסף, שיניים שאינן בקשר נשיכה תקין יוצרות עומס לא מאוזן על לסתות, שרירים ומפרקי הלסת, מה שעלול להוביל לכאב, שחיקה מוגברת ואף לכאבי ראש כרוניים.

יישור שיניים הוא אפוא השקעה כפולה: בחיוך שאתם גאים להראות, ובבריאות לטווח ארוך שחוסכת טיפולים מורכבים יותר בעתיד.

לפני שמתחילים כל טיפול אורתודונטי, האורתודונט מגדיר בדיוק מהי הבעיה. יש מספר בעיות עיקריות שאנשים מגיעים איתן למרפאה.

צפיפות שיניים היא המצב הנפוץ ביותר: אין מספיק מקום בלסת לכל השיניים, אז הן נדחקות זו לתוך זו, מסתובבות בזוויות שונות, או אחת מדחיקה את השנייה. בקצה השני של הסקאלה יש מרווחים - פערים בין השיניים שנוצרים בגלל שיניים קטנות מדי יחסית ללסת, בגלל שן שנעדרת מלידה, או בגלל הרגל כמו מציצת אגודל.

נשיכה עמוקה (Overbite) פירושה שהשיניים העליונות חופפות יותר מדי את התחתונות במצב סגור. במקרים קיצוניים הן עלולות לגעת בחניכיים התחתונות ולגרום לכאב. נשיכה הפוכה (Underbite) היא ההפך - השיניים התחתונות בולטות קדימה מעבר לעליונות, מה שמקשה על לעיסה ולעיתים גורם לאי-נוחות בתנועת הלסת. נשיכה צולבת (Crossbite) מתרחשת כאשר שיניים עליונות נמצאות בצד הפנימי ביחס לשיניים התחתונות המקבילות להן.

כל אחת מהבעיות הללו מטופלת מעט אחרת, ולכן ההערכה הראשונית - הכוללת צילומי רנטגן פנורמיים ולעיתים CT ובחינת מודלים של הנשיכה - היא קריטית לתכנון הטיפול הנכון.

צפיפות היא בעיה של חשבון פשוט: יש יותר שיניים מכפי שאורך הקשת מאפשר. לפני שמזיזים שן אחת, האורתודונט צריך להחליט מאיפה יגיע המקום. זו ההחלטה שמשפיעה יותר מכל אחרת על צורת הפרופיל בסוף הטיפול, והיא מתקבלת בתחילתו.

הדרך הראשונה היא הרחבת הקשת. בילד שהתפר במרכז החיך שלו עדיין לא התאחה אפשר להשתמש במרחיב חיך - מכשיר קבוע שנפתח בהדרגה במפתח קטן ומרחיב את הלסת העליונה עצמה. אצל מבוגר התפר כבר סגור, ולכן אותה פעולה מטה את השיניים כלפי חוץ במקום להרחיב עצם. זה הבדל שמגביל כמה מקום ניתן להשיג כך.

הדרך השנייה היא חיתוך אמייל בין השיניים, המוכר בקיצור IPR. מסירים שברירי מילימטר משטח המגע שבין שן לשן, ובשורה שלמה זה מצטבר למקום ממשי. הכמות קטנה, הפעולה מבוצעת בשכבת האמייל בלבד ולרוב אינה מורגשת - אך היא אינה הפיכה, וכדאי לדעת שהיא חלק מהתוכנית לפני שהיא מתבצעת.

הדרך השלישית היא עקירה, לרוב של שתי מלתעות או ארבע. עקירה נשמעת קיצונית, ולעיתים היא בדיוק הפתרון: בצפיפות חמורה או בשיניים קדמיות בולטות, המקום שנפתח מאפשר להכניס את הקשת פנימה ולסגור שפתיים בלי מאמץ שרירי. מנגד, עקירה במקרה שלא נזקק לה עלולה לשטח את הפרופיל ולצמצם את תמיכת השפה, ולכן היא נבחנת בכל מקרה לגופו ולא כברירת מחדל.

הדרך הרביעית היא הזזת הטוחנות אחורה, שדורשת נקודת עיגון יציבה - נושא שנפרט בהמשך.

מכאן שאלה ישירה ששווה לשאול בייעוץ: מאיפה יגיע המקום, ומה החלופה לתשובה שניתנה. תוכנית שיודעת לענות עליה היא תוכנית שנשקלה.

גשר מתכתי מסורתי הוא הטכנולוגיה הוותיקה ביותר בתחום, אך גם זו שצברה את הניסיון הקליני העשיר ביותר. הוא מורכב מסוגריות קטנות (brackets) המוצמדות לכל שן, ומקשת מתכתית המושחלת דרכן. הרופא מהדק ומתאים את הקשת בביקורים קבועים, ובכל פעם מפעיל לחץ מדויק כדי להזיז את השיניים בכיוון הרצוי.

הגשר המתכתי נחשב לפתרון היעיל ביותר לתיקון מקרים מורכבים - צפיפויות קשות, נשיכות הפוכות, בעיות שדורשות תנועות מדויקות של שיניים בודדות. הוא גם האפשרות העמידה ביותר, פחות רגישה לשגיאות מטופל, ופועלת 24 שעות ביממה ללא צורך בשיתוף פעולה מיוחד.

החיסרון הברור הוא האסתטיקה. הגשר המתכתי נראה לעין, ולכן מבוגרים רבים מעדיפים חלופות. אצל ילדים ובני נוער, לעומת זאת, הוא לרוב הפתרון המשתלם והיעיל יותר, ולא מעט ילדים גאים בו ואפילו מתגאים בצבע הגומיות שניתן לבחור בין ביקור לביקור.

סוגריות קרמיות הן למעשה גשר קבוע בדיוק כמו הגשר המתכתי, אך הסוגריות עצמן עשויות חרסינה או חומר קומפוזיט בצבע השן - לבן או שנהב. מרחוק הן כמעט בלתי ניכרות, ורק הקשת המתכתית שעוברת ביניהן עשויה להיות גלויה מעט. פתרון נפוץ הוא שימוש בקשתות מצופות גם הן בגוון שן.

הסוגריות הקרמיות מתאימות לאנשים הזקוקים לאותה יעילות של גשר קבוע אך לא רוצים את המראה המתכתי. הן מעט יקרות יותר, ודורשות תשומת לב מסוימת: חומרים מסוימים בצבע כהה כמו קפה, יין אדום ותה עלולים לצבוע את הסוגריות עם הזמן. גם הניקוי דורש מאמץ מעט גדול יותר.

קיים גם יישור לשוני (Lingual Braces) - סוגריות המוצמדות לצד הפנימי של השיניים, לכיוון הלשון, ולכן בלתי נראות לחלוטין מהחוץ. זוהי אפשרות מצוינת מבחינה אסתטית, אך מורכבת יותר להתאמה, פחות נוחה בתחילת הטיפול, ומתאימה לאורתודונטים המנוסים בה. לא כל מרפאה מציעה אותה.

קשתיות שקופות (Clear Aligners) הן סדרה של קשתיות עדינות העשויות מפלסטיק רפואי שקוף. כל קשתית מעוצבת לשלב ספציפי בטיפול ומזיזה את השיניים בצעד קטן. המטופל מחליף קשתית חדשה כל שבוע עד שבועיים, ואחרי כל הסדרה השיניים הגיעו למיקום הרצוי.

היתרון הגדול הוא שהן כמעט בלתי נראות. מדובר בפתרון שמשנה את חיי היום-יום בצורה מינימלית: הקשתיות נשלפות לאכילה ולשתייה, כך שאין הגבלות תזונתיות, ואפשר לצחצח שיניים כרגיל. אנשים רבים שמסתירים את הטיפול שלהם גם מסביבת העבודה וגם מחברים בוחרים בקשתיות שקופות.

אבל יש גם מגבלות חשובות. הקשתיות צריכות להיות בפה לפחות 20-22 שעות ביממה - כל שעה שהן בחוץ מאטה את הטיפול. משמעת עצמית היא תנאי בסיסי. לא כל מקרה מתאים לקשתיות שקופות: מקרים עם עקמומיות קשה מאוד, בעיות נשיכה מורכבות, או צורך בתנועות שיניים מאוד מדויקות עשויים להצריך גשר קבוע. האורתודונט שלכם יוכל להגיד לכם בבירור אם אתם מועמדים מתאימים.

חשוב לדעת שקשתיות שקופות ״גנריות״ שנמכרות ברשת ללא בדיקת רופא אינן בטוחות ואינן מקצועיות. טיפול אורתודונטי תקין מצריך הערכה קלינית, צילומי רנטגן ותכנון אישי.

במרפאתנו אנו עובדים עם שני מותגי הקשתיות השקופות המובילים בעולם - Invisalign ו-Spark - והרופא בוחר יחד אתכם את המערכת המתאימה ביותר למקרה שלכם.

הגיל האידיאלי לבדיקה אורתודונטית ראשונה הוא בין גיל 7 ל-9. זה לא אומר שבגיל זה מתחיל הטיפול בהכרח - אבל הרופא יכול לזהות מגמות בהתפתחות הלסת והשיניים שעדיין ניתן לכוון אותן, עוד לפני שהן הופכות לבעיות קשות יותר.

יש מקרים שבהם התערבות מוקדמת (Phase 1 Treatment) מומלצת בגיל 7-10, עוד בזמן שחלק מהשיניים החלביות עדיין בפה. למשל, נשיכה הפוכה שבה הלסת התחתונה בולטת קדימה - טיפול מוקדם יכול לכוון את הצמיחה בצורה שתחסוך מאוחר יותר טיפולים אינטנסיביים יותר, לרבות לעיתים ניתוח לסת. גם צפיפות קשה מאוד שמונעת מהשן הקבועה לצמוח במקומה הנכון עשויה להצריך התערבות מוקדמת.

רוב הילדים מתחילים טיפול אורתודונטי עיקרי (Phase 2) בין גיל 11 ל-14, לאחר שרוב השיניים הקבועות צמחו. בגיל זה, עצמות הלסת עדיין גמישות יחסית ומגיבות מהר לכוחות האורתודונטיים. התוצאה לרוב טובה ומהירה יותר מאשר טיפול מקביל שמתחיל בבגרות.

הורים לעיתים חוששים מהצורך בגשר ומהשפעתו החברתית על הילד. בפועל, גיל ההתבגרות הוא הזמן שבו רוב בני הגיל עוברים טיפול דומה, ורבים מהילדים אפילו נהנים מהאפשרות לבחור צבע לגומיות.

הנחה רווחת היא שיישור שיניים שייך לנוער בלבד. זו טעות. מבוגרים יכולים לעבור יישור שיניים בכל גיל, והתוצאות יכולות להיות מצוינות. ההבדל המרכזי הוא שבגיל מבוגר הצמיחה הושלמה - עצמות הלסת קשיחות יותר - ולכן הטיפול נוטה להיות ארוך יותר מזה שהיה לוקח בגיל הנוער.

אצל מבוגרים נפוצים גם מצבים שמסבכים את הטיפול: עבודות שיניים קיימות כמו כתרים, גשרים ושתלים; מחלות חניכיים שצריך לייצב לפני שמתחילים להזיז שיניים; שחיקה של שיניים שנוצרה לאורך השנים. יש להתייחס לכל אלה בתכנון הטיפול.

מבוגרים רבים מעדיפים קשתיות שקופות בגלל הדיסקרטיות שלהן. במרפאת ד״ר יוסופוב, עם סניפים בכפר חב״ד ובבני ברק, אנחנו רגילים לטפל במטופלים בכל טווחי הגיל ומתאימים את הגישה לצרכים האישיים. אפשר ליצור קשר בטלפון 0585877066 לשאלות ראשוניות.

מבוגרים הם לרוב מטופלים מצוינים - הם בעלי מוטיבציה גבוהה, עומדים בהוראות, ושומרים על ביקורות. כשהם מחליטים לעשות את הצעד, הם מחויבים לתוצאה.

לא כל מה שנראה כבעיית שיניים הוא בעיית שיניים. חלק מהמקרים מקורם ביחס בין עצמות הלסת, וקשת שמיישרת שיניים אינה משנה את היחס הזה.

כשהפער השלדי קטן אפשר לפצות עליו: מטים את השיניים כך שהנשיכה תיסגר נכון, גם אם העצמות נשארו כפי שהיו. הגישה נקראת פיצוי והיא נפוצה ולגיטימית. כשהפער גדול, לפיצוי יש מחיר - שיניים נטויות מדי, חניכיים שנסוגות ותוצאה שאינה יציבה - ואז עולה על הפרק ניתוח לסתות בשילוב עם היישור. בילד שעדיין גדל אפשר לעיתים לכוון את הצמיחה במקום להגיע לניתוח בבגרות, וזו הסיבה המרכזית שהבדיקה המוקדמת חשובה.

מצב שני הוא ניב כלוא. הניב העליון הוא השן שנוטה יותר מכולן להיתקע בעצם במקום לפרוץ. הטיפול משלב חשיפה כירורגית קטנה, הדבקת שרשרת זעירה על השן ומשיכה איטית שלה למקומה לאורך חודשים. הגורם הקובע כאן הוא זמן: ככל שמאתרים מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להביא את השן אל הקשת במקום לעקור אותה.

מצב שלישי הוא שן חסרה מלידה, לרוב החותכת הצדדית העליונה. יש שתי דרכים לגיטימיות והן מנוגדות זו לזו. אפשר לסגור את החלל ולהביא את הניב למקום החותכת - טיפול שמסתיים בתום היישור בלי עבודה נוספת, אך דורש לעצב את הניב כך שייראה כמו חותכת. ואפשר לפתוח את החלל ולשמור אותו לשתל או לגשר - מראה טבעי יותר, אך מחייב פתרון קבוע. בנער שעדיין גדל השתל יצטרך להמתין שנים, ובינתיים החלל מוחזק בפתרון זמני.

מצב רביעי הוא שן שהתאחתה לעצם. שן כזו אינה נעה כלל תחת כוח אורתודונטי, וניסיון להזיז אותה יזיז את השיניים שסביבה במקומה. זיהוי מוקדם שלה משנה את התוכנית כולה.

המשותף לארבעתם הוא שהם מאובחנים בצילום ובבדיקה, לא בהתרשמות מהחיוך. זו הסיבה שהערכה אורתודונטית כוללת הדמיה ולא רק מבט בפה.

כל טיפול אורתודונטי מתחיל בשלב הבדיקה הדיאגנוסטית. בפגישה הראשונה הרופא בוחן את הפה, מצלם תמונות קליניות, ולוקח טביעה או סריקה דיגיטלית של השיניים. צילומי רנטגן פנורמיים וצילום ראש צדי (Cephalogram) מאפשרים להעריך את זווית הלסת, מצב שורשי השיניים, ומה הכמות המדויקת של התנועה הנדרשת.

לאחר הבדיקה הדיאגנוסטית, הרופא מציג את תוכנית הטיפול. אם מדובר בקשתיות שקופות, לרוב מייצרים סימולציה דיגיטלית שמראה את תהליך הטיפול הצפוי שלב אחרי שלב. אם מדובר בגשר קבוע, מסבירים את שלבי ההתקנה.

התקנת הגשר הקבוע היא תהליך שלוקח בדרך כלל שעה-שעה וחצי. תחילה ניקוי וייבוש השיניים, חיבור הסוגריות בדבק מיוחד, הכנסת הקשת ועיגונה בגומיות. השלב הזה לא כואב, אך בימים הראשונים לאחריו יש לרוב אי-נוחות ורגישות כשנושכים, בגלל שהשיניים מתחילות לנוע.

ביקורי הביניים נערכים בדרך כלל כל ארבעה עד שישה שבועות. בכל ביקור הרופא בודק את ההתקדמות, מסיר את הגומיות ואת הקשת, ולעיתים מחליף קשת חדשה שמפעילה לחץ מעט שונה. זה השלב שבו הרוב מרגישים ששיניהם נעות. בסוף כל ביקור כזה יש בדרך כלל רגישות קלה שחולפת תוך יום-יומיים.

הקשת מיישרת שיניים בתוך הלסת. היא אינה מזיזה לסת אחת ביחס לשנייה. את זה עושים אביזרים נלווים, ורובם דורשים שיתוף פעולה יומיומי.

גומיות בין-לסתיות הן הנפוצות שבהן. המטופל מחבר בעצמו גומייה קטנה מוו בלסת העליונה לוו בלסת התחתונה ומחליף אותה כמה פעמים ביום. הן אלה שסוגרות נשיכה עמוקה, מתקנות סטייה קדימה או אחורה ומיישרות קו אמצע. הן פשוטות וזולות ויעילות - ובדיוק משום שהן תלויות במטופל, הן הסיבה השכיחה ביותר לטיפול שנמשך יותר מהמתוכנן.

לגומייה יש כלל אחד ששווה להפנים: היא עובדת בכוח קל ומתמשך. עשרים שעות ביום בגומייה חלשה מזיזות יותר מגומייה חזקה שנענדת שלוש שעות. הפסקה של יומיים מחזירה חלק מהתנועה שהושגה, ולכן ההנחיה היא להסיר רק לצחצוח ולארוחות ולא לפי הרגשה.

כשהתנועה הנדרשת גדולה, או כשאין שיניים שניתן להישען עליהן בלי להזיז גם אותן, משתמשים במיני-ברגים - ברגים זעירים שמוברגים לעצם ומשמשים נקודת עיגון קבועה. ההכנסה נעשית בהרדמה מקומית והם מוסרים בתום תפקידם. היתרון הוא שהם מאפשרים למשוך שן בלי לשלם על כך בתנועה של שן אחרת, ובכך הם החליפו במידה רבה מכשירים חיצוניים שנענדו בעבר מחוץ לפה.

כאן עובר גם הקו בין מה שבשליטתכם לבין מה שאינו. קצב תגובת העצם, מבנה הלסת והזמן שנדרש לשורש לנוע אינם בשליטתכם. שעות הגומיות, שלמות המכשיר והגעה לביקורים בזמן - כן. רוב הפערים בין תוכנית לבין מציאות נמצאים בקבוצה השנייה.

שאלת ״כמה זמן ייקח הטיפול?״ היא הראשונה שרוב המטופלים שואלים, ותשובה מדויקת אפשרית רק לאחר הערכה קלינית מלאה. עם זאת, ניתן לתת טווחים כלליים: מקרים קלים עד בינוניים לוקחים לרוב 12 עד 18 חודשים. מקרים מורכבים יותר יכולים להימשך שנתיים ואף יותר.

הגורמים שמשפיעים על משך הטיפול הם רבים ושונים. הגיל הוא אחד מהמשמעותיים: בגיל הנוער העצמות גמישות יותר ומגיבות מהר יותר. מורכבות הבעיה כמובן חשובה - צפיפות קלה תיקח פחות זמן מנשיכה הפוכה המצריכה גם הזזה של לסתות.

גם שיתוף הפעולה של המטופל משפיע. מי שמגיע לביקורים בזמן, לא שובר גומיות וסוגריות ממאכלים קשים, ועם קשתיות שקופות - עונד אותן את מספר השעות הנדרש, יסיים מהר יותר. לעומתו, מי שמגיע לביקור כשסוגרייה נפלה משתי שיניים - הטיפול שלו יתארך.

בסוף כל שנת טיפול כדאי לעצור ולהעריך את הקצב. אם הדברים מתקדמים טוב, אפשר להתרשם כבר מהשיפור. אם יש עיכוב, האורתודונט יסביר את הסיבה ויציע פתרון.

הסרת הגשר או סיום סדרת הקשתיות השקופות אינה סוף הדרך - זהו למעשה שלב קריטי שנקרא שלב ה-Retention. לאחר שהשיניים הגיעו למיקום הנכון, הן עדיין נוטות לחזור בהדרגה למיקומן המקורי, תהליך הנקרא Relapse. הריטיינר מונע זאת.

ישנם שני סוגים עיקריים של ריטיינרים. ריטיינר נשלף (Removable Retainer) - קשתית שקופה (בדומה לקשתית יישור) שמורידים לאכילה ולצחצוח. בדרך כלל לובשים אותו בהתחלה 22 שעות ביממה, ואחרי כמה חודשים עוברים ללילה בלבד. ריטיינר קבוע (Bonded Retainer) - חוט דק שמוצמד מאחורי השיניים הקדמיות ובלתי נראה מבחוץ. הוא עובד ברקע ואינו מצריך זכירה, אך צריך להקפיד על ניקוי מיוחד.

רוב האורתודונטים ממליצים על שמירה לטווח ארוך, לפעמים שנים רבות. השיניים ממשיכות לנוע לאורך כל החיים - זהו תהליך טבעי - ולכן השאלה אינה ״כמה זמן לחבוש ריטיינר״ אלא ״כמה זמן אתם רוצים לשמור על התוצאה״. התשובה לרוב: כל עוד רוצים.

מטופלים שמפסיקים לחבוש ריטיינר לאחר שנה-שנתיים לעיתים מגלים כמה שנים מאוחר יותר שחלק מהתנועה חזרה. זה לא אסון, אך הוא ניתן למניעה קלה יחסית.

גשר קבוע מוסיף למורכבות ניקוי הפה. הסוגריות יוצרות מקומות שבהם פלאק מצטבר בקלות, ואם לא מנקים כהלכה, התוצאה עלולה להיות כתמים לבנים על השיניים (Decalcification) שנשארים גם לאחר הסרת הגשר. זה למעשה שלב ראשוני של עששת.

הדרך למנוע זאת פשוטה אבל דורשת משמעת: מברשת בין-שינית (Interdental Brush) להכניס מתחת לקשת, חוט דנטלי עם Floss Threader לעבור מתחת לקשת, ומברשת שיניים רגילה לניקוי כל משטח, עליון ותחתון, של השן והסוגרייה. כמה יצרנים מציעים מברשות חשמליות עם ראש מיוחד לגשרים - הן יעילות מאוד.

מאכלים קשים כמו גרעינים, סוכריות קשות, ואגוזים עלולים לשבור סוגריות. מאכלים דביקים כמו מסטיק וסוכריות גומי עלולים להרים את הגומיות ולשבש את הלחץ. אלה אינן המלצות - אלה כללים שיש לשמור כדי שהטיפול יסתיים בזמן ובלי סיבוכים.

לגבי כאב: הגשר לא כואב בזמן ה״עבודה״, אבל אחרי כל ביקור שבו הוחלפה הקשת יש בדרך כלל כאב עמום שמגיע עד יום-יומיים. משכך כאבים ללא מרשם כמו אקמול עוזרים. אם יש כאב חד, ממושך, או ברמה גבוהה - כדאי לפנות למרפאה.

עלות יישור שיניים אינה מספר אחיד שניתן לפרסם מראש - היא תלויה בגורמים רבים שמשתנים בין מטופל למטופל. ההבנה של הגורמים הללו תעזור לכם לשאול את השאלות הנכונות בפגישת הייעוץ.

מורכבות המקרה היא הגורם המרכזי. מקרה פשוט של צפיפות קלה בשיניים הקדמיות ייקח פחות זמן וצעדים מטיפול מורכב הכולל תיקון נשיכה בכמה ממדים. סוג הטיפול שנבחר גם הוא משמעותי: גשר מתכתי הוא בדרך כלל הזול ביותר, קרמי בינוני, וקשתיות שקופות עשויות להיות יקרות יותר.

משך הטיפול משפיע ישירות - כל ביקור ביניים כרוך בזמן מקצועי. מקרים שנמשכים שנתיים יהיו יקרים יותר ממקרים של שנה. המיקום הגיאוגרפי של המרפאה ורמת ניסיון הרופא גם הם גורמים. כמו כן, אם צריך עבודות מקדמיות - עקירת שיניים, עבודות חניכיים, טיפולי שורש - אלה מחושבות בנפרד.

בביקור ייעוץ במרפאת ד״ר יוסופוב תקבלו הצעת מחיר מפורטת ומחייבת לאחר הבדיקה הקלינית. לפגישת ייעוץ ניתן לפנות בטלפון 0585877066, והסניפים שלנו בכפר חב״ד ובבני ברק פתוחים לשאלות בימים א׳ עד ה׳ בין 09:00 ל-18:00.

במרפאת שיניים ואסתטיקה ד״ר יוסופוב, עם שני סניפים פעילים - כפר חב״ד ובני ברק - אנחנו עובדים עם מגוון גיל של מטופלים אורתודונטיים: ילדים שזקוקים להתערבות מוקדמת, בני נוער שעוברים טיפול עיקרי, ומבוגרים שהחליטו לעשות את השינוי.

הגישה שלנו מתחילה בסריקה דיגיטלית מדויקת של הפה - ללא חומרי הטבעה לא נעימים. הסריקה מאפשרת תכנון ממוחשב, הסבר חזותי למטופל, ומעקב מדויק אחר ההתקדמות. אנחנו משתמשים בטכנולוגיות גשר מתכתי, סוגריות קרמיות וקשתיות שקופות, ומתאימים את הבחירה לאחר הבדיקה ושיחה על הצרכים והציפיות.

שיקולי ההיגיינה הדנטלית אינם פחות חשובים אצלנו מהתוצאה האסתטית. לכן, כחלק מהטיפול, הרופאים והצוות מעבירים הדרכת ניקוי מפורטת שמתאימה לסוג הגשר שנבחר.

אנחנו מאמינים שכל מטופל זכאי לדעת בדיוק מה הוא מקבל. לכן תוכנית הטיפול, לוח הזמנים המשוער, ועלות הטיפול הכוללת מוצגים לפני תחילת כל טיפול. לתיאום ייעוץ או לשאלות, ניתן לפנות ב-0585877066 - אנחנו כאן כדי לעזור.